אי שם לפני כ- 20  שנה לאחר שהשתחררתי מהצבא. היה לי הכבוד לפשוט את מדי צה"ל, ללבוש את המדים של חברת פלאפון, ולהיות חלק מצוות המכירות של חברת פלאפון שהשיקה את הטלפון הסלולרי הצבעוני הראשון בארץ.

היום הראשון שלי בתחום המכירות
אני ביום הראשון שלי בעבודה. הגעתי לעמדה מקושטת בבלונים בצבעי כחול לבן בקניון רמת אביב. פשטתי את מדי הצבא והתלבשתי במדי המכירות עם עניבה חגיגית ל"יום המופע" הגדול. ההתרגשות הייתה בשמיים, והרגשתי שזכיתי במשרת החלומות בחברה גדולה. כולי מגויסת לתפקיד, מלאת מוטיבציה, תחרותית מאוד ובטוחה שאכבוש את היעדים בסערה ואביא בגאווה את "דגל המדינה".
אני פונה לעוברים ולשבים עם התלהבות וחיוך כובש ומציעה להם את הטלפון החדש.
חלק מאנשים חייכו אליי ורצו להקשיב, אחרים איבדו איתי קשר עין במכוון, כדי לחסוך מעצמם את ההתנפלות המוכרת של איש המכירות, והיו שכעסו עלי כי הרגישו שנכנסתי להם למרחב האישי, בזמן שהם רק יצאו לקנות חלב בסופר.

"הכאפה" הראשונה שקיבלתי במכירות
ואז זה קרה! הלקוח עם החליפה המחויטת הסתכל עלי בעיניים תוקפניות ואמר לי:
אתם חבורה של אנשי מכירות, כולכם שקרנים!" באותו הרגע, החיוך הכובש שלי הפך למאולץ וכל האוויר שהיה לי ירד מהמפרשים, ודמיינתי כיצד כל הבלונים בעמדה מתפוצצים עליי אחד אחד. חשתי חוסר אונים מוחלט ודחיתי את הפנייה הבאה וזו שאחריה וגם זו שאחריה.
הבנתי שעדיף לדחות את המבוכות הצפויות ונגשתי לעמדה במהירות. הספקתי לקרוא 1301 מיילים, לנקות את האבק מהוויטרינה מבפנים ומבחוץ, ולעשות כל מה שאני יכולה כדי לחמוק מקשר עין עם הלקוחות. הבנתי שאת "דגל המדינה" אני כבר לא אביא היום.
אחרי מספר דקות, הבנתי שיש לי שתי אופציות: לוותר או להישאר!
בחרתי להישאר – ומפה הגיעה ההצלחה הגדולה במכירות והלקוחות לא הפסיקו להגיע לדוכן.
בשבילי ההתמודדות עם הדחיה היתה המנוע שלי לצמיחה.

הגילוי
במהלך 20 שנות הניסיון שלי בתחום המכירות, גילתי את הכלי המטורף הזה של תקשורת והקשבה. היום אני יודעת להגיד בוודאות שהמכירות שינו לי את החיים. הם הצילו אותי מעצמי והפכו אותי מילדה חמודה ויפה שיודעת לשיר, לאשת עסקים כריזמטית, מנהיגה מצליחה, בטוחה בעצמה, אחת שיודעת איך ליצור כל דבר בכל מקום.